ירקות, סלטים, קטניות, דגנים ותוספות · שיעור 20 מתוך 3
האם אורז אחד-אחד הוא עניין של מזל או של מדע? בשיעור הזה ננפץ את מיתוס 'כוס אורז על שתי כוסות מים', נגלה מתי להשתמש בשיטת הספיגה ומתי בשיטת 'הפסטה', נלמד למה חומצה הופכת קטניות לאבנים, ואיך מייצרים את תוספת הפחמימה המושלמת לכל מנה.
בישול אורז מושלם בשיטת פילאף, ריכוך קטניות מבוקר, ואוורור דגנים לאחר שלב המנוחה.
רבים חושבים שיש יחס זהב אחד לכל סוגי האורז. בפועל, כמות העמילן, גודל הגרגר ועובי הקליפה משנים לחלוטין את היחס הנדרש.
שטיפה והשריה: שטיפת האורז לפני הבישול אינה נועדה רק לניקיון; היא שוטפת את עמילן הפנים (האבקה הלבנה) שגורם לאורז להפוך לדבק. השריה מוקדמת במים מאפשרת לגרגר לספוג נוזל מראש ומקצרת את זמן הבישול משמעותית.
1. שיטת פילאף (Pilaf): מטגנים בצל, מוסיפים את האורז וקולים אותו בשמן עד שהוא חצי שקוף. השמן יוצר שכבת מגן שמונעת מהגרגרים להידבק זה לזה. רק אז מוסיפים את המים הרותחים.
2. שיטת הספיגה: מכסים במכסה אטום לחלוטין. האורז מתבשל על אש נמוכה עד שכל המים נספגים. אסור לפתוח את המכסה ואסור לערבב!
3. שיטת הפסטה (עודף מים): מעולה לקינואה, פריקה ואפילו אורז חום! מרתיחים סיר גדול עם הרבה מים מומלחים, זורקים את הדגן פנימה, כשהוא מוכן – פשוט מסננים במסננת.

קרדיט: זכויות שימוש: המחשות מקוריות של הפרויקט; ללא תלות ברישיון חיצוני.
כיביתם את האש מתחת לסיר האורז? מעולה. עכשיו אל תגעו בו!
המנוחה (10-15 דקות כשהסיר סגור והאש כבויה) מאפשרת ללחות הכלואה להתפזר באופן שווה בין כל הגרגרים ולהשלים את תפיחת העמילן. לאחר המנוחה, פותחים את הסיר ומעבירים מזלג ('Fluffing') כדי לשחרר את האדים הכלואים.
בישול קטניות (עדשים, שעועית, חומוס) דורש שטיפה, מיון והשריה מקדימה (למעט עדשים).
הטעות הנפוצה ביותר: בישול קטניות ברוטב עגבניות או הוספת לימון/חומץ בתחילת הבישול. חומצה מקשיחה את קליפת הקטנייה ומונעת ממנה להתרכך! הוסיפו מרכיבים חומציים רק לאחר שהקטנייה התרככה לחלוטין.
| תקלה | סיבה | תיקון |
|---|---|---|
| האורז יצא כעיסה דביקה, רטובה וגושית (כמו דייסה). | עודף מים, ויתור על שלב השטיפה, או ערבוב האורז במהלך הבישול ששחרר עמילן. | להבא: שטפו עד שהמים שקופים, דייקו ביחס הנוזל, ולעולם אל תערבבו את האורז בזמן שהוא סופג מים. |
| המים התאדו לגמרי, אבל מרכז גרגר האורז עדיין קשה וחי. | אש גבוהה מדי שגרמה למים להתאדות לפני שהם נספגו בגרגר. | הוסיפו 3-4 כפות מים רותחים לסיר, כסו מיד עם מכסה אטום, ובשלו על האש הנמוכה ביותר למשך 5 דקות נוספות. |
| השעועית או החומוס לא התרככו גם אחרי שעות ארוכות של בישול. | קטניות ישנות מאוד, השריה לא מספקת, או הוספת רוטב עגבניות/לימון מוקדם מדי. | הימנעו מחומצה בשלב הריכוך. לחלופין, הוסיפו קורט סודה לשתייה למי הבישול (ללא חומצה) כדי להאיץ את ריכוך הקליפה. |
מה: שטיפה מקדימה: שטיפת האורז/הדגן במסננת תחת מים קרים עד שהמים יוצאים שקופים.
מה: פילאף (קלייה): חימום שמן/חמאה בסיר וקליית האורז למשך דקה עד להברקה.
מה: הוספת נוזל חם: יציקת מים רותחים (לפי היחס המדויק) ותיבול במלח.
מה: בישול בספיגה: כיסוי במכסה אטום, הנמכת האש למינימום, ובישול ללא פתיחה (כ-15 דק' לבסמטי).
מה: מנוחה עיוורת: כיבוי האש והמתנה של 10 דקות (הסיר נשאר סגור!).
מה: אוורור סופי: פתיחת המכסה ו'סירוק' עדין של האורז בעזרת מזלג להפרדת הגרגרים.
1. בחרו כוס אחת של דגן (אורז, בורגול או קינואה). חצו את הכמות לחצי כוס. 2. סיר א': בשלו חצי כוס בשיטת הפילאף והספיגה (קלו בשמן, הוסיפו מים רותחים בדיוק, כסו והנמיכו אש). 3. סיר ב': בשלו את החצי השני בשיטת 'הפסטה' (זרקו לשפע מים רותחים מומלחים, סננו כשהגרגר רך). 4. השוו: תנו לשניהם מנוחה ואווררו במזלג. איזה סיר הפיק גרגרים נפרדים וקלילים יותר? איזה שמר יותר על הארומה שלו? 5. קררו את השאריות מיד! פרסו אותן בקופסה שטוחה והכניסו למקרר ללא עיכוב.
חזרה על החומר — אין ציון